פסק-דין בתיק ע"פ 3517/11

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) בת"פ 2121/06 אשר הרשיע את המערערת בעבירות קבלת דבר במירמה, ניסיון לקבל דבר במירמה, מירמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. בית המשפט גזר את דינה של המערערת לשבעים וחמישה ימי מאסר בפועל וקנס בסך 15,000 ש"ח.

האישום

1.        נגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע מעשים פליליים שעשתה במסגרת עבודתה כעובדת בכירה במשרדי מס הכנסה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המערערת סייעה לנישומים עימם היו לה יחסי היכרות; ביטלה להם קנסות, סייעה להם להשיג אישורי פטור מניכוי במקור, הגיעה עימם להסדרי תשלום חלקיים ומיטיבים, וביטלה הליכי גבייה שונים שנפתחו נגדם. בשל מעשים אלו יוחסו למערערת עבירות של: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ביחד עם סעיף 438 לחוק; ניסיון לקבלת דבר במירמה; מירמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור לפי סעיף 284 לחוק; רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק.

הכרעת הדין - קביעות בית המשפט המחוזי

2.        בית המשפט קמא זיכה את המערערת, מטעמים שונים, ממרבית העבירות שיוחסו לה בכתב האישום (אישומים 9-3), למרות שנקבע כי באופן כללי גרסתה של המערערת אינה בעלת מהימנות גבוהה. עם זאת, הרשיע בית המשפט קמא את המערערת בחלק מהאישומים כפי שיפורט להלן.

3.        האישום הראשון מתייחס למר אברהם מרדכי (להלן: מרדכי) אשר איתו פיתחה המערערת קשר אישי על רקע תחושת "שותפות גורל" בשל העובדה שילדיהם נפצעו בפיגוע טרור בקו 18 בשנת 1996. נטען כי המערערת אפשרה למרדכי במירמה לקבל אישורי פטור מניכוי מס במקור, ביטלה קנסות בהן חויב בגין חובות עבר למס הכנסה בעודה רושמת כי נעשה לו "הסדר תשלומים", ביטלה הליכי גבייה שננקטו נגדו ואפשרה לו הסדר תשלום חלקי - כל זאת בניגוד לדין ולהנחיות של מס הכנסה. כמו כן נטען כי מרדכי ביצע עבודת בניין בבית המערערת כאשר התמורה לעבודה זו, בסך 1,500 ש"ח, לא שולמה עד לאחר פתיחת ההליכים נגד המערערת.

4.        במסגרת הכרעת הדין, עמד בית המשפט קמא על המשמעות הפוטנציאלית של הקפאת חובות עבור נישום הנמצא בקשיים כלכליים וניתנים לו אישורי פטור מניכוי מס במקור. על מנת להבין את מעשיה של המערערת ראוי להסביר בקליפת האגוז מה טיבו של פטור מניכוי מס במקור. על פי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ככלל, חלה חובה על מי שמעביר לנישום עצמאי או שכיר תקבול המהווה עבור הנישום הכנסת עבודה, לנכות תחילה סכום מסוים בטרם העברת התשלום לנישום, ולהעבירו ישירות לידי מס הכנסה. מטרת מנגנון זה היא לחייב את מי שחסר אינטרס בדבר - המשלם, ומוציא מידיו ממילא את מלוא הסכום כך או אחרת - להעביר את הסכום אותו יהיה חייב הנישום למס הכנסה בגין התשלום, וזאת מבלי שלנישום עצמו תהיה כל נגיעה בדבר. אולם, בנסיבות מסוימות, יכול הנישום לקבל מרשות המס פטור מלא או חלקי מחובת הניכוי במקור אשר יאפשר לו לקבל לידיו את מלוא סכום התשלום שהתקבל מהמשלם, כולל רכיב המס - ובכך לדחות את מועד העברת תשלום המס בגין פעולה זו (להלן: אישורי הפטור). באופן טבעי, נישום אשר נתון בקשיים כלכליים, ישאף לקבל פטור מלא או חלקי מניכוי המס במקור ובכך להגדיל את הנזילות הפיננסית שלו בטווח המיידי. מכאן עולה כי פטור מסוג זה עשוי להיות בעל ערך כלכלי רב עבור נישומים, ובמיוחד עבור אלו המצויים בקשיים כלכליים. עם זאת, נישום יכול לפנות ל"חוליה המרכזית" במשרדי פקיד השומה (להלן: החוליה המרכזית), האחראית, בין היתר, על הנפקת אישורי פטור, רק אם אינו בעל חוב לרשויות, או אם הוא נמצא במסגרת הסדר של תשלום חובותיו. לפיכך, על מנת שפקיד החוליה המרכזית יוכל להנפיק פטור מסוג זה, על הנישום להסדיר תחילה את חובותיו אל מול מחלקת הגביה כאשר בעקבות כך מוקפאים חובותיו. הקפאת החובות מביאה לכך שבאופן אוטומטי המערכת הממוחשבת תסמן "כוכבית" ליד שם הנישום אשר מהווה אינדיקציה לחולייה המרכזית כי ניתן להעניק לנישום את אישור הפטור ולקצוב את משך תוקף האישור על פי שיקול דעתה. משמוקפא חוב, הוא אינו צובר יותר קנסות אלא נשאר כפי שהוא ללא קשר להעברת התשלום לרשות מס הכנסה. באופן רגיל הקפאת החובות תתאפשר רק משנישום מתחיל לפרוע חובותיו בפועל.

5.        בענייננו דן בית המשפט קמא בארבעה מקרים בהם הואשמה המערערת כי היא שידרה באופן כוזב לחוליה המרכזית באמצעות המחשב כאילו חובותיו של מרדכי מוקפאים ולפיכך ניתנו לו על ידי החוליה המרכזית פטורים חלקיים מניכוי מס במקור. הקפאות אלו נעשו כל פעם למשך יום אחד בלבד, כאשר מייד לאחר שהוקפאו החובות וסומנה ה"כוכבית" באופן אוטומטי במחשב - ניגש מרדכי לחוליה המרכזית בבקשה לקבל אישורי פטור. משניתנו לו אישורי הפטור, ובחלוף יום אחד בלבד - ביטלה המערערת את ההקפאה וחובותיו חזרו לצבור קנסות, זאת, כמובן, מבלי שנפגעו זכויותיו לפטור חלקי מניכוי מס במקור.

6.        המערערת טענה כי לא היא זו שהקפיאה בפועל את חובותיו של מרדכי במקרה הראשון אשר התרחש בשנת 1999, או כי עשתה כן על בסיס הוראות של מי שהייתה כפופה לו באותה העת, שכן לא הייתה בידה הסמכות לכך בהיותה עדיין זוטרה בתפקיד ושימשה עובדת מן המניין. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערערת בסוגיה זו, וקבע כי בין אם הייתה למערערת סמכות להקפיא את החובות בין אם לאו, היא זו שהקפיאה את החובות מיוזמתה בפועל ומבלי שפעלה על פי הוראות של אחרים. עוד נקבע כי מטרת ההקפאה ליום אחד הייתה להעניק למרדכי טובת הנאה בעלת ערך כלכלי ברור, באמצעות הצגת מצג כוזב ומעשה הולכת שולל של החוליה המרכזית. בית המשפט קמא לא קיבל את עמדת המערערת לפיה פעלה כדין על מנת להגדיל את סך הגבייה ממרדכי, ואת טענתה כי לא העניקה לו את מלוא הפטור האפשרי אלא למעשה אף החמירה איתו במידת מה. בנוסף, קבע בית המשפט קמא, כי גם אם יכול היה להיות למערערת מניע חיובי לסייע למרדכי - מניע של הגשמת מדיניות רשויות המס דאז להקל עם נישומים שנפגעו כלכלית מהמצב הכלכלי והביטחוני הקשה של אותם הימים - אין בכך כדי להכשיר את האופן בו פעלה במירמה וגנבת דעתה של החוליה המרכזית. בכל ארבעת המקרים שיוחסו למערערת היא ציינה במחשב כי ההקפאה נעשית מכח "הסדר תשלומים". בהקפאה השלישית לא התקבל כל תשלום בסמוך למועד ההקפאה - ועל כן הואשמה המערערת במקרה זה גם בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. באשר למקרה הרביעי אשר התרחש ביום מעצרה של המערערת ואשר לא הבשיל לכדי מתן הפטור, הואשמה המערערת בניסיון לקבל דבר במירמה.

7.        בית המשפט קמא בחן את יסודות העבירה של קבלת דבר במירמה, והגיע לכלל מסקנה כי הם אכן מתקיימים. המערערת ביצעה פעולה על מנת להביא את החוליה המרכזית לכדי טעות, זאת באמצעות סימון ה"כוכבית" במחשב. היא עשתה כן במטרה לסייע למרדכי לזכות בטובת הנאה. ישנו קשר סיבתי בין המירמה לבין התוצאה של קבלת טובת ההנאה, ומרדכי הוא ה"אחר" שקיבל את פירות המירמה במשמעות האמור בסעיף 438 לחוק המאפשר לקבל דבר במירמה גם אם הדבר שמתקבל אינו מגיע לידי המרמה אלא לידי אחר. על כן, הרשיע בית המשפט קמא את המערערת בקבלת דבר במירמה בשלושת אירועי ההקפאות, ובניסיון לקבל דבר במירמה באירוע ההקפאה הרביעי אשר נבלם על ידי ערנות עובדי החוליה המרכזית ומעצרה של המערערת. כמו כן, בגין העובדה שהמערערת נימקה את טעמי ההקפאה במקרה השלישי ב"הסדר תשלומים", הרשיע בית המשפט קמא את המערערת בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, זאת כיוון שקבע שהרישום נעשה בכוונה לרמות את עובדי החוליה המרכזית.

8.        עוד הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערת בכך שפעלה שלא כדין עבור מרדכי וביטלה את הליכי גבייה נגדו. לאחר שמיעת מספר עדויות בנושא מפי גורמים שונים במס הכנסה, קבע בית המשפט כי משנפתחו הליכי גבייה נגד נישום מטעמים ראויים, יש צורך בטעמים ראויים על מנת להסירם. דרך המלך להסרת הליכי גבייה שנפתחו בגין חובות שלא נפרעו, היא, כמובן, פירעון החובות. בנסיבות מסוימות יש מקום להסיר חלק מהליכי הגבייה כאשר הם מפריעים לפעילות העסקית של הנישום. כך, למשל, ניתן להסיר עיקול על רכבי הנישום או חשבון הבנק העסקי שלו - על פי שיקול דעת של גורמים מוסמכים במערכת ובהתאם לנסיבות. כמו כן, ניתן גם במקרים חריגים מטעמים הומניטאריים מיוחדים או כאשר קיים פער גדול בין שיעור החוב לחומרת הליך הגבייה שהתקיים לגביו - להסיר את הליכי הגבייה.

           בענייננו, מצא בית המשפט קמא כי במקרה אחד ביטלה המערערת שלא כדין עיקול שהוטל על כלי רכב של מרדכי, ובמקרה אחר הסירה שלא כדין עיקולים שהוטלו על חשבונות בנק וצדדים שלישיים שהיו קשורים במרדכי. בית המשפט דחה את גרסתה של המערערת באשר לסיבות להסרת העיקולים, וקבע כי המערערת לא ניסתה לבסס את גרסתה בעת שנחקרו העדים.

9.        מעבר לביטול הליכי הגבייה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערת גם בכך שהביאה להסדר תשלומים מקל באופן קיצוני עם מרדכי. בית המשפט קמא קבע כי המערערת הורתה למזכירתה להזין למחשב הסדר תשלומים עם מרדכי אשר נעשה על סכום של 210,000 ש"ח, למרות שבאותה העת חובותיו עמדו על קרוב לחצי מיליון ש"ח. בעשותה כן, הביאה המערערת להקפאת חלק מיתרת החוב של מרדכי ובכך חסכה לו את הצטברות הריביות והקנסות עבור חלק זה ביתרת החוב - מה שהיווה עבורו יתרון כלכלי ברור. המערערת טענה היא פעלה בהתאם למקובל ובשל אילוצים טכניים, אולם בית המשפט דחה טענה זו וקבע שלא הייתה לה הצדקה להקפאת החובות שהצטברו משנים קודמות ובכך סטתה "סטייה של ממש" מן הדרך החוקית.

           בגין ביטול הליכי הגבייה כלפי מרדכי, ואישור ההסדר החלקי אשר הביא להקפאת חובותיו, הרשיע בית המשפט קמא את המערערת בעבירה של מירמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור.

           יצוין כי הכרעת הדין דנה גם באירועים נוספים אשר נכללו בכתב האישום הקשורים בפעולות נוספות שביצעה המערערת לטובת מרדכי אשר אינם נדרשים לדיוננו, ובהם זוכתה המערערת מטעמים שונים שאינם נשוא דיוננו.

10.      באישום השני בכתב האישום יוחסו למערערת מספר עבירות בגין פעולות שביצעה לטובת הנישום, מר שי נאור - מנהל מאפיית 'מפגש השייח' שבירושלים (להלן: נאור). המשיבה גרסה שההיכרות בין המערערת לנישום קדמה לאירועים מושא האישום, ואילו המערערת הכחישה היכרות קודמת עימו. בית המשפט קבע כי היו יחסים אישיים ביניהם, אך כי לא ברור אם היחסים התחילו על רקע רצונה של המערערת לסייע לו כאשר פנה אליה באירוע שיתואר להלן, או שהחלו בדרך אחרת. על פי קביעת בית המשפט לנאור הוצאה שומה על פי מיטב השפיטה בהיעדר הגשת דו"ח שנתי מטעמו. שומה זו עמדה על סך מיליון ושבע מאות אלף ש"ח. בשל חוב זה הוטל עיקול על רכבו של נאור, אשר מומש כאשר נאור נתפס במחסום. לאחר שבוטל העיקול על ידי המערערת, שב פקיד השומה והטיל את העיקול מחדש - אשר הוסר לבסוף רק לאחר שנאור שילם תשלום בסך 276,000 ש"ח.

           המערערת טענה כי משנודע לה שהעיקול הוצא בהתבסס על שומה לפי מיטב השפיטה, ושעתיד להתקבל דו"ח מטעם הנישום, ביטלה את העיקול בהתאם למקובל. בית המשפט קמא דחה את הסברה וקבע כי אמנם לא היה מקום להטיל לכתחילה את העיקול שהתבסס על חוב שצמח משומה על פי מיטב השפיטה. אולם, משהוטל העיקול, ובהתחשב בכך של'מפגש השייח' היו באותה העת חובות כספיים משמעותיים נוספים שצמחו משנים קודמות אשר בגין חלקם ניתן היה להטיל עליו עיקול כגון דא (להלן: חובות בהרשאה) - לא היה מקום שהמערערת תבטל את העיקול שהוטל. תימוכין לכך מצא בית המשפט קמא בעובדה שהעיקול הוסר לבסוף רק לאחר תשלום של כ-276,000 ש"ח. לפיכך, נקבע כי המערערת פעלה שלא כדין בביטול הנמהר של העיקול, ביטול שבוצע בלהיטות על רקע היכרותה עם נאור. בשל פעולה זו הרשיע בית המשפט את המערערת בעבירה של מירמה והפרת אמונים.